על הכביש המתפתל בדרום מדבר יהודה, בדרך המובילה מערד למצדה, מפציע לפתע כפר הנוקדים כנווה מדבר, נקודה זעירה קטנה ועטורת דקלים בישימון הצהוב הגדול שמקיף אותה מכל עבר. מבחינה גיאוגרפית, הכפר שוכן בבקעת קנאים: 338 מטר מעל פני הים, 8 ק”מ ממצדה ו־12 ק”מ מערד. והיובש פה מוחלט: מקסימום ארבעה ימי גשם בשנה. עם המזל שלנו, נפלנו על אחד מהם. אבל האם זה באמת גשם? לא ממש. יותר מין רסס של לחות שמרטיב קצת את האבנים והמכוניות. כשהגשם האמיתי מגיע, מתחילים השיטפונות.
אבל מרגע שחניתם ועברתם את שערי הכפר, התמונה משתנה לגמרי. הכפר המטופח מציע את כל סוגי המגורים: מאוהלים קהילתיים פשוטים המתאימים למשפחות גדולות שרוצות רק לישון יחד ולעשות על האש ועד לחדרים מטופחים עם מזגנים (אבל בלי טלוויזיה). חדרי האירוח מעוצבים בסגנון מדברי וכוללים חדר רחצה צמוד. פינות ישיבה מוצלות ממוקמות בין החדרים. פה ושם תלויים ערסלים המציעים מנוחה מושלמת, טווסים משוטטים בין החדרים ומי שרוצה יכול גם לצאת לטיולים — באופניים או על גבי גמלים וחמורים.
גם מבחינת האוכל האפשרויות פה מגוונות ומפתיעות. הן נעות מארוחת בוקר ישראלית פשוטה וטיפוסית עם פיתות, חביתה וסלט ועד לארוחת ערב מושקעת בסגנון חפלה בדואית מסורתית, המוגשת בחדר אוכל עשוי אבן, מעוטר בבדים ובשטיחים מסורתיים. וכשאכלנו, הופתענו לא רק מהשפע אלא גם מהטריות של כל המרכיבים — כמו במלון.