ניסע בדרך נופית אל מצודת היערנים משם ניתן לראות תצפית מרשימה (נקודת גובה 658 מ’ מעל פני הים) המבנה ובראשו מגדל תצפית אש נבנה ככפר יערנים עבור עובדי קק”ל המטפלים ביער ובחלקות המטע מתוך כוונה כי יחיו כאן עם משפחותיהם.אנו נמצאים בשיפוליהם של הרי יהודה, מקום בו צונחת שדרת ההר המרכזית של ארץ ישראל, אל בקעת באר שבע.זהו אזור ספר המדבר,חלק מרצועה ארוכה המפרידה בין ארץ המזרע לישימון.קו הגבול בין מדינת ישראל לממלכת ירדן, ה”קו הירוק” שנקבע בתום מלחמת העצמאות, עבר ליד חרבת יתיר ופנה מכאן לצפון-מזרח, אל מדבר יהודה ועין גדי.נשוב חזרה אל הכביש ממנו באנו.כעבור 1.5 ק”מ נפנה אל דרך עפר מסומנת שחור – דרך החלמוניות, אשר פורחות בחודשים אוקטובר – נובמבר.

נמשיך בנסיעה אל דרך עפר עד שנגיע אל סימון שבילים סגול. שביל הבור והמערה הינו שביל טבעתי – הליכה בת דקות ספורות. נחזור לנסיעה על הדרך המסומנת שחור ונגיע אל שביל מסומן צהוב. נחנה את הרכב ברחבת החניון ונעלה במדרגות האבן לביקור במערת מגורים ובור מים קדום. מכאן נחזור אל הרכב ונמשיך בדרך מסומנת שחור עד לחרבת יתיר. (משך הביקור כשעה). במקרא מסופר כי יהושע וצבאו כבשו את דרום הר חברון. ישובי הכנענים נפלו לידי בני ישראל וה”ענקים” ששכנו כאן אבדו בקרב. בעת ההתנחלות נכלל האזור בנחלת שבט יהודה. ראשית נבקר בבאר יתיר הקדומה, ל מורדותיה של הגבעה נבחין בחורבות בתים, מערות מגורים, גדרות, בורות מים, מערות קבורה, מערת קולומבוריום (בה חצובים כוכים לגידול יונים), וגת. בראש הגבעה שני קברים. קבריהם של שייח עתיר (אל עתירי) ושייח זעבי. האגדה מספרת כי שייח עתיר לא נטש את הכפר חרף בצורת ודליקה שכילתה את כל הבוסטנים שהיו נטועים כאן. המאמינים רואים בביקור במקום סגולה לניעת עקרות. נערות מכאן תצפית אל המרחבים שמסביב. בכוון צפון נראית מכאן חברון העיר הגבוהה בארץ ישראל, 926 מ’ מעל פני הים. דרומית לחברון הכפרים זהריה, יטה וסמוע. והישובים שמעה, טנא, מיתר וכרמים.